Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shvouoth
Daf 37a
לְהוּ: הֵזִיד בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וְהִתְרוּ בּוֹ, מַהוּ? כֵּיוָן דְּחִידּוּשׁ הוּא – דִּבְכָל הַתּוֹרָה לָא אַשְׁכְּחַן מֵזִיד דְּמַיְיתֵי קָרְבָּן, וְהָכָא מַיְיתֵי קָרְבָּן – לָא שְׁנָא אַתְרוֹ בֵּיהּ וְלָא שְׁנָא לָא אַתְרוֹ בֵּיהּ? אוֹ דִּלְמָא, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא אַתְרוֹ בֵּיהּ; אֲבָל הֵיכָא דְּאַתְרוֹ בֵּיהּ – מִילְקָא לָקֵי, קָרְבָּן לָא מַיְיתֵי; אוֹ דִלְמָא, הָא וְהָא עָבְדִינַן.
Traduction
to them: If one intentionally took a false oath on a deposit and witnesses forewarned him, what is the halakha? Is it the case that since the halakha of an oath on a deposit is a novelty, as in the entire Torah we do not find another case where one who transgressed intentionally brings an offering for atonement, but here he does bring an offering for transgressing the prohibition intentionally, there is no difference whether witnesses forewarned him and there is no difference whether they did not forewarn him, and he is liable to bring a guilt-offering, though generally, there is no offering brought when there was forewarning? Or perhaps, that matter of bringing a guilt-offering when one intentionally takes a false oath applies only when they did not forewarn him; but when they forewarned him, he is flogged, as this is the standard punishment for an intentional transgression, and he does not bring an offering. Or perhaps, we impose both lashes and a guilt-offering.
Rachi non traduit
הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מהו. חייב קרבן או מלקות או שניהן וגבי שבועת העדות אע''ג דחייב נמי מזיד כשוגג ליכא למיבעי הך בעיא משום דאין התראת ודאי בשבועת העדות דמי יודע שהם יודעים לו עדות ויכול להתרות בו:
לא אשכחן מזיד דמייתי קרבן. לאו דוקא כל התורה קאמר שהרי ד' מביאין על הזדון כשגגה הבא על השפחה ונזיר שנטמא ושבועת העדות ושבועת הפקדון:
Tossefoth non traduit
הזיד בשבועת הפקדון מהו. פירש בקונטרס דבשבועת העדות ליכא למבעי הך בעיא משום דאין התראת ודאי בשבועת העדות דמי יודע שהם יודעים לו עדות ואין נראה דלא חשיב ספק כיון דלמותרה אין ספק דהא בעדים זוממין אי הוו צריכי התראה הוה מתרינן בהו אף על גב דהמתרים בהם אין יודעין אם הם משקרים והא דלא בעי הך בעיא בשבועת העדות משום דאי אפשר לידע לעולם אם הם מזידין שיכולין לומר שכחנו:
כיון דחידוש הוא כו'. לאו חידוש גמור הוא דהא איכא טובא כדפירש בקונטרס אלא כלומר כיון שניתן זדונו לכפרה:
מילקא לקי קרבן לא מייתי. ואף על גב דגבי שפחה כתיב (ויקרא יט) בקורת תהיה והביא את אשמו הא אמרינן בסוף ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף יא.) דהיא לוקה והוא מביא קרבן:
אֲמַרוּ לֵיהּ, תְּנֵינָא: חֲמוּרָה הֵימֶנָּה שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים. מִדְּקָאָמַר לֵיהּ עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת – מִכְּלָל דְּאַתְרוֹ בֵּיהּ; וְקָאָמַר מַכּוֹת אִין, קָרְבָּן לָא.
Traduction
They said to Rav Kahana: We learn in a baraita: The halakhot of an oath on a deposit are more stringent than the halakhot of an oath of testimony, as one is liable to receive lashes for intentionally taking a false oath on a deposit, and for unwittingly taking a false oath on a deposit one is liable to bring a guilt-offering worth at least two silver shekels; whereas one who takes a false oath of testimony, whether intentionally or unwittingly, brings a sin-offering. From the fact that the baraita states that for intentionally taking a false oath on a deposit one is liable to receive lashes, by inference it can be understood that the baraita is referring to a case where witnesses forewarned him, as one cannot receive lashes without forewarning, and it is stating: Yes, he is liable to receive lashes, but he is not liable to bring an offering. The baraita, then, resolves the question of Rav Kahana.
Rachi non traduit
ה''ג אמרו ליה תנינא חמורה הימנה שבועת הפקדון שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה אשם בכסף שקלים מדקאמר על זדונה מכות מכלל דאתרו ביה וקאמר מכות אין קרבן לא ומאי חומרא דניחא ליה לאיניש דמייתי קרבן ולא לילקי אמר להו רבא בר איתי מאן תנא שבועת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה רבי שמעון היא אמר להו רב כהנא בר מינה דההיא דאנא תנינא והכי תנינא לה אחד זדונה ואחד שגגתה אשם בכסף שקלים ומאי חומרא דאילו התם חטאת בת דנקא והכא אשם בכסף שקלים וליגמר מינה התם בדלא אתרו ביה. והכי פירושה חמורה ממנה שבועת הפקדון משבועת העדות שחייבין על זדונה מכות מה שאין כן בעדות שאין בה התראת ודאי ועל שגגתה עם זדון הפקדון אשם בכסף שקלים ובעדות קרבן עולה ויורד:
מכות אין קרבן לא ומאי חומרא. דמכות מקרבן הואיל ולא תרוייהו עבדינן ביה הא בעדות מייתי קרבן ומשני ניחא ליה לאיניש כו' אמר להו רבא בר איתי לרבנן הך מתני' דקתני להו מהכא לא תפשטה דלעולם קרבן איכא לרבנן והך מתני' דקתני קרבן לא רבי שמעון היא דקאמר שבועת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה כדאמרן בפירקין דלעיל שכן לא עשו בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג:
וּמַאי חוּמְרָא? דְּנִיחָא לֵיהּ לְאִינִישׁ דְּמַיְיתֵי קָרְבָּן וְלָא לִילְקֵי.
Traduction
The Gemara elaborates: And what is the stringency in the fact that one who intentionally takes a false oath on a deposit receives lashes? It is due to the fact that a person prefers to bring an offering rather than receive lashes.
אֲמַר לְהוּ רָבָא בַּר אִיתַּי: מַאן תָּנָא זְדוֹן שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן לֹא נִיתַּן לְכַפָּרָה – רַבִּי שִׁמְעוֹן; אֲבָל לְרַבָּנַן – קָרְבָּן נָמֵי מַיְיתֵי.
Traduction
Rava bar Itai said to the students of Rabba: You cannot answer the question from that baraita, as who is the tanna who taught that intentionally taking a false oath on a deposit is not subject to atonement? It is Rabbi Shimon. But according to the Rabbis, he is liable to bring a guilt-offering, as well as receiving lashes. Therefore, the question remains unanswered.
אֲמַר לְהוּ רַב כָּהֲנָא: בַּר מִינַּהּ דְּהַהִיא; דַּאֲנָא תָּנֵינָא לַהּ – וְהָכִי תָּנֵינָא לַהּ: אֶחָד זְדוֹנָהּ וְאֶחָד שִׁגְגָתָהּ, אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים. וּמַאי חוּמְרָא? דְּאִילּוּ הָתָם חַטָּאת בַּת דַּנְקָא, וְהָכָא אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים.
Traduction
Rav Kahana said to the students: Apart from this, you cannot answer my question from this baraita, as I am the one who teaches this baraita and this is how I teach it: An oath on a deposit is more stringent than an oath of testimony, since for taking a false oath on a deposit either intentionally or unwittingly one is liable to bring a guilt-offering worth at least two silver shekels. And what is the stringency in this halakha? It is that there, with regard to an oath of testimony, he is liable to bring a sin-offering that can be worth even one-sixth of one dinar, and here, the guilt-offering incurred for an oath on a deposit must be worth at least two silver shekels.
Rachi non traduit
אמר להו רב כהנא. לא תדחקוה לאוקומה כר' שמעון ובעיין נמי לא תפשטוה דאנא תנינא לה כו':
ומאי חומרא. הא שבועת העדות נמי זדונה ושגגתה קרבן:
היינו חומרא דאילו בעדות חטאת היא ולא נתנה בה תורה קצבה ויכול לקנותה במעה כסף דנקא שתות והיינו מעה שהיא אחד מששה בדינר:
וְלִיגְמַר מִינַּהּ! דִּלְמָא דְּלָא אַתְרוֹ בֵּיהּ.
Traduction
The Gemara suggests: And let him derive an answer to his question from his version of the baraita, which indicates that one who intentionally takes a false oath on a deposit brings an offering and does not receive lashes. The Gemara responds: Perhaps it is referring to a case where they did not forewarn him; had he been forewarned, he would be flogged.
Rachi non traduit
וליגמר מינה. למיפשט בעיין דמייתי קרבן ולא לקי:
ומשני דלמא התם בדלא אתרו ביה. קאמר דהא לא איירי בה במלקות כלל:
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא, תָּא שְׁמַע: אֵין חַיָּיבִין עַל שִׁגְגָתָהּ. מָה הֵן חַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ? אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים. מַאי, לָאו בִּדְאַתְרוֹ בֵּיהּ? הָכָא נָמֵי דְּלָא אַתְרוֹ בֵּיהּ.
Traduction
The Gemara presents a different version of the previous discussion: Come and hear an answer to the question of Rav Kahana from the mishna: One is not liable for taking a false oath on a deposit unwittingly. And what is he liable for when he intentionally takes a false oath? A guilt-offering worth at least two silver shekels. The Gemara explains: What, is it not that the mishna is referring to a case where witnesses forewarned him, and the mishna nevertheless rules only that he must bring an offering? The Gemara rejects the proof: Here, too, the mishna is referring to a case where the witnesses did not forewarn him.
תָּא שְׁמַע: לֹא; אִם אָמַרְתָּ בְּנָזִיר טָמֵא – שֶׁכֵּן לוֹקֶה; תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן – שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה?! מִדְּקָאָמַר לוֹקֶה – מִכְּלָל דְּאַתְרוֹ בֵּיהּ; וְקָאָמַר תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה – אֲבָל קָרְבָּן מַיְיתֵי!
Traduction
The Gemara continues to seek an answer to Rav Kahana’s question: Come and hear an answer from a baraita. After comparing the case of a nazirite to one who takes an oath on a deposit, the baraita states: No, if you said that the halakha that baraita discusses is true with regard to an impure nazirite, who is indeed flogged for intentionally becoming impure, shall you also say that this is the case with regard to one who took an oath on a deposit, who is not flogged? The Gemara notes: Now, from the fact that the baraita states that a nazirite is flogged, by inference it can be understood that the baraita is referring to a case where witnesses forewarned him, as one is not liable to receive lashes without forewarning; and yet the baraita states: Shall you say that this is the case with regard to one who took an oath on a deposit, who is not flogged? One can infer: But he does bring a guilt-offering.
Rachi non traduit
לא אם אמרת. לא ידעינן במאי קאי לא אם אמרת:
מַאי אֵינוֹ לוֹקֶה – דְּאֵינוֹ נִפְטָר בְּמַלְקוֹת. מִכְּלָל דְּנָזִיר טָמֵא נִפְטָר בְּמַלְקוֹת?! הָא ''קָרְבָּן'' כְּתִיב בֵּיהּ! הָתָם דְּמַיְיתֵי קָרְבָּן כִּי הֵיכִי דְּתֵיחוּל עֲלֵיהּ נְזִירוּת בְּטָהֳרָה.
Traduction
The Gemara rejects the proof: What does the baraita mean when it states that he is not flogged? It means that he is not exempted through lashes alone and he must also bring an offering. The Gemara asks: By inference, does this mean that an impure nazirite is exempted through lashes alone? Isn’t it written in the Torah explicitly with regard to him that there is a requirement to bring an offering? The Gemara responds: The offering brought by an impure nazirite does not serve as an atonement. Rather, there, the nazirite brings an offering in order to purify himself so that his naziriteship can go into effect while he is in a state of purity. The offering must be brought even if the nazirite became impure unwittingly.
Rachi non traduit
הא קרבן כתיב ביה. והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו וכו' (במדבר ו':י''ב):
כי היכי דתיחול עליה נזירות בטהרה. שמתחיל למנות מעכשיו ותלה הכתוב בקרבן ולא לכפרה הוא בא:
Tossefoth non traduit
מאי אינו לוקה דלא מיפטר במלקות. תימה דמעיקרא ס''ד דבעי למילף מיניה חומרא דדין הוא שנחמיר בנזיר שכן לוקה ולמאי דמסיק השתא צ''ל דמיתניא לענין קולא דדין הוא שנקל בנזיר שכן מיפטר במלקות ונראה דלא ידע לגבי מאי מיתניא אי נמי מעיקרא ס''ד דה''פ לא אם אמרת בנזיר שהוא טמא שכן כפרתו תלויה במלקות הקל ולא בקרבן תאמר בשבועת הפקדון שאין כפרתו תלויה במלקות אלא בקרבן דחמור ודלא כמ''ד לעיל ניחא ליה לאיניש דליתי קרבן ולא לילקי ומיהו בסיפרי מיתניא הך ברייתא ומיתניא איפכא והכי איתא התם בפרשת נשא גבי נזיר בפתע להביא את האונס פתאום להביא את השוגג והדין נותן ומה במקום שלא חייב את המזיד חייב בו את השוגג כאן שחייב את המזיד אינו דין שנחייב את השוגג ומנין שחייב את המזיד אמרת ק''ו מה שבועת העדות שלא חייב את השוגג פירוש שגגתה גרידא חייב את המזיד כאן שחייב את השוגג אינו דין שנחייב את המזיד לא אם אמרת בשבועת העדות שכן אינו לוקה תאמר בנזיר שלוקה והואיל ולוקה לא יביא קרבן ת''ל וכפר מאשר חטא וגו' ונראה דהיינו הך דמייתי בשמעתין ובמקום שבועת העדות אית למיגרס שבועת הפקדון ואית למיגרס נמי הכא איפכא כדאמרינן בסיפרי מה לשבועת הפקדון דכן אינו לוקה כו' וכן גר''ח וזה לשונו ואתינן למפשטה מהא דתניא בסיפרי דבי רב לא אם אמרת בשבועת הפקדון שכן אינו לוקה תאמר בנזיר שנטמא דלוקה והואיל ולוקה כו' ואם תאמר מאי קמשני דלא מיפטר במלקות כלומר אלא צריך עדיין קרבן והא היא גופה אתינן למילף בנזיר שיהא עדיין צריך קרבן ואר''ת דה''פ דלא מיפטר במלקות שאין מתכפר במלקות לחודיה תאמר בנזיר שמתכפר במלקות לחודיה דכי מייתי נמי בשוגג קרבן לא מייתי אלא למיחל עליה נזירות טהרה כדמסיק ודלא כרבי אלעזר הקפר דאמר (נזיר דף יט.) נזיר טמא חוטא הוא והא דפריך והא קרבן כתיב ביה פירוש הא בשוגג כתיב קרבן ולמאי קאתי אם לא לכפר וא''כ נילף משבועת הפקדון דבמזיד לא יפטר במלקות אלא יצטרך עדיין קרבן ומשני כו':
אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַבָּה. אֲמַר לְהוּ: מִכְּלָל דְּכִי לָא אַתְרוֹ בֵּיהּ וְאִיכָּא עֵדִים – מִיחַיַּיב?! כְּפִירַת דְּבָרִים בְּעָלְמָא הוּא! אַלְמָא קָסָבַר רַבָּה: הַכּוֹפֵר בְּמָמוֹן שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵדִים – פָּטוּר.
Traduction
The Sages said this matter before Rabba, i.e., they related the question of Rav Kahana as to whether one who intentionally takes a false oath and was forewarned by witnesses is liable to bring an offering. Rabba said to them: May one conclude by inference that in a case when they did not warn him but there are witnesses to the fact that the defendant owes money to the claimant, he is liable to bring an offering? Isn’t this case merely a verbal denial that does not have any effect with regard to liability to pay? Since there are witnesses who will testify that the defendant owes the claimant, his denial and false oath did not exempt him from payment and he therefore should not be liable to bring a guilt-offering for taking a false oath. The Gemara infers: Evidently, Rabba holds that one who denies a monetary claim to which there are witnesses is exempt from bringing a guilt-offering for taking a false oath, since the witnesses will testify to the validity of the claimant’s claim and the denial of the defendant is of no consequence.
Rachi non traduit
אמרו רבנן קמיה דרבה. הנך רבנן דלעיל דתנו שבועות בי רבה אמרו לפניו שכך שאל רב כהנא מהם:
אמר להו. מדקא מיבעי ליה באתרו ביה:
מכלל. דפשיטא ליה דכי לא אתרו ביה הני סהדי דמיחייב קרבן ואף על גב דידעי הני סהדי שהוא חייב לו ואמאי מיחייב והא לא תועיל לו כפירתו וע''כ ישלם נמצא שכפירת דברים בעלמא הוא:
פטור. מקרבן:
אֲמַר לֵיהּ רַב חֲנִינָא לְרַבָּה, תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ: ''וְכִחֵשׁ בָּהּ'' – פְּרָט לְמוֹדֶה לְאֶחָד מִן הָאַחִין אוֹ לְאֶחָד מִן הַשּׁוּתָּפִין. ''וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר'' – פְּרָט לְלֹוֶה בִּשְׁטָר וּלְלֹוֶה בְּעֵדִים.
Traduction
Rav Ḥanina said to Rabba: A baraita is taught that supports your opinion: The verse states with regard to an oath denying a monetary claim: ''And deal falsely therein'' (Leviticus 5:22), which serves to exclude one who admits to the truth of the claim of one of a group of brothers or to one of a group of partners, even if he denies the claim to the rest of the brothers or partners. The same verse also states: ''And swear to a lie,'' which serves to exclude one who borrows money with a promissory note or one who borrows money in the presence of witnesses. Evidently, one is not liable for taking a false oath concerning a monetary claim when there are witnesses who can testify to it.
Rachi non traduit
פרט למודה לאחד מן האחין. שיש לו חלק בממון זה וכשתבעו האח השני כפר:
פרט ללוה בשטר. קס''ד לכופר ממון שיש לו עליו שטר או עדים:
Tossefoth non traduit
פרט ללוה בשטר ולוה בעדים. כגון דאמר לא לויתי דכאומר לא פרעתי דמי:
אֲמַר לֵיהּ: אִי מִשּׁוּם הָא – לָא תְּסַיְּיעַן; בְּאוֹמֵר ''לָוִיתִי, וְלֹא לָוִיתִי בְּעֵדִים'', ''לָוִיתִי, וְלֹא לָוִיתִי בִּשְׁטָר''.
Traduction
Rabba said to him: If your proof is because of that baraita, you have not supported us, since that baraita is referring to a case where the defendant says: I borrowed, but I did not borrow in the presence of witnesses, or he says: I borrowed, but I did not borrow with a promissory note. Since his denial is only with regard to the circumstances of the loan and not to the actual debt, he is exempt from liability for taking the false oath.
Rachi non traduit
לא תסייען. דהא מתנית' לאו בכופר ממון קאמר אלא במודה בממון וכופר שלא מסר לו שטר עליו ולא היו עדים בדבר:
מִמַּאי? מִדְּקָתָנֵי ''וְכִחֵשׁ בָּהּ'' – פְּרָט לְמוֹדֶה לְאֶחָד מִן הָאַחִין אוֹ לְאֶחָד מִן הַשּׁוּתָּפִין. הַאי לְאֶחָד מִן הָאַחִין הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּאוֹדִי לֵיהּ בְּפַלְגָא דִּידֵיהּ – הָא אִיכָּא כְּפִירָה דְּאִידַּךְ! אֶלָּא לָאו דְּאָמְרִי לֵיהּ: מִתַּרְוֵינַן יְזַפְתְּ; וַאֲמַר לְהוּ: לָא, מֵחַד מִינַּיְיכוּ יְזַפִי – דְּהָוְיָא לֵיהּ כְּפִירַת דְּבָרִים בְּעָלְמָא? וּמִדְּרֵישָׁא כְּפִירַת דְּבָרִים – סֵיפָא נָמֵי כְּפִירַת דְּבָרִים.
Traduction
Rabba elaborates: From where in the baraita is this explanation apparent? From the fact that it teaches that the verse ''and deal falsely therein'' serves to exclude one who admits to one of the brothers or to one of the partners. What are the circumstances of that case where one admits to one of the brothers? If we say that he admitted only the portion of the debt owed to that brother, then why is he exempt? Isn’t there the denial of the claim of the other brother, which is a denial of a monetary claim? Rather, is it not that the brothers said to him: You borrowed from both of us, and he said to them: No, I borrowed all of the amount in question from only one of you, which is merely a verbal denial, as he admits that he owes the claimed amount and disputes only the circumstances of the debt. And since the first clause of the baraita is referring to a case of a verbal denial, the last clause is also referring to a verbal denial. Consequently, one cannot cite a proof from this baraita.
Rachi non traduit
מתרוינן יזפת. משנינו לוית:
מינך יזפי. ממך לויתי כל המנה ולא היה לחבירך חלק בו:
(סִימָן – חוֹבָה; כִּיתּוֹת; דְּבַעַל הַבַּיִת; חוֹמֶר; נְזִירָא) תָּא שְׁמַע: אֵינוֹ חַיָּיב עַל שִׁגְגָתָהּ. וּמַהוּ חַיָּיב עַל זְדוֹנָהּ? אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים. מַאי, לָאו זְדוֹן עֵדִים? לָא, זְדוֹן עַצְמוֹ.
Traduction
The Gemara attempts to prove that one who takes a false oath on a deposit is liable to bring an offering even when there are witnesses, and presents a mnemonic to remember the series of proofs: Liability, sets, of the homeowner, stringent, nazirite. The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna: He is not liable for unwittingly taking a false oath by itself. And what is he liable for when he intentionally takes a false oath? He must bring a guilt-offering worth at least two silver shekels. The Gemara continues: What, is it not referring to a case where he intentionally denies the claim of witnesses, and the mishna nevertheless teaches that he is liable to bring a guilt-offering? The Gemara rejects the proof: No, the mishna is referring to a case where there are no witnesses and he admits on his own that he intentionally took a false oath. Had there been witnesses, he would have been exempt from bringing an offering.
Rachi non traduit
לאו זדון עדים. שהתרו בו:
תָּא שְׁמַע: הָיוּ שְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים, כָּפְרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ כָּפְרָה הַשְּׁנִיָּה – שְׁתֵּיהֶן חַיָּיבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלָה עֵדוּת לְהִתְקַיֵּים בִּשְׁתֵּיהֶן. בִּשְׁלָמָא שְׁנִיָּה תִּחַיַּיב – דְּהָא כָּפְרָה לָהּ כַּת רִאשׁוֹנָה; אֶלָּא רִאשׁוֹנָה אַמַּאי מִיחַיְּיבָא?
Traduction
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a mishna (31b) that discusses an oath of testimony: If there were two sets of witnesses who took an oath of testimony, and the first set falsely denied knowledge of the matter and then the second set falsely denied knowledge of the matter, both are liable, because the testimony can exist with either of them. The Gemara clarifies: Granted, the second set should be liable, since the first set already denied knowledge of the incident and the validity of the claimant’s monetary claim now depends upon their testimony. But why is the first set liable?
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source